ואן דר גראף אחותך

זו היתה הכותרת של פרסומת נאה מעוצבת בצורת ידית לדלת, שנתלתה על ידית דירתי ביד קלה של מפיץ דואר הזבל השכונתי. בדרך כלל כשהדלת שלי מקושטת בפרסומות הנאות האלה, מדובר בהצעות לרכישת דירה במחיר מבצע של 100,000 דולר עכשיו והיתר בתשלומים בפריסה של 5000 חודשים או משהו כזה, אבל כנראה שנגמרו באופן זמני ההצעות לדירות ב"פנינת המושבות" או "יהלום המושבות" או "שם-שמזכיר-דבר-יוקרתי-ושווה-לאללה המושבות". הפעם דווקא קידמה את פני הצעה מפתה במיוחד לציבור הדתי-לאומי. אני לא דתייה. גם לא לאומית במיוחד. אבל, בכל זאת חברה המספקת שירותי אינטרנט, ששמה מתחרז עם "אינטרנט זנב", מצאה לנכון לפנות אלי בצידו השני של העלון בקריאה נרגשת:

קודם כל, מצאתי את עצמי ממצמצת במבוכה מול אותה רמה 1, הרמה המחמירה ביותר לפי כל הסימנים, של שירות החסימה: "אינטרנט ללא אפשרות גלישה". אולי אני סתומה, אבל… מישהו יכול בבקשה להסביר לי מה זה לכל הרוחות "אינטרנט ללא אפשרות גלישה"? זה כמו "רכב ללא אפשרות נסיעה"? "בגד ללא אפשרות לבישה"? "אוכל ללא אפשרות אכילה"? הייתכן שאינטרנט חגב מצאו סוף סוף את הדרך לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, בו זמנית? גם תקבלו אינטרנט, וגם לא תוכלו לעשות איתו שום דבר?

מעבר לזה, המילים הבאות ממש שברו את ליבי:

"מצד אחד, אתה רוצה להיות מחובר לעולם. מצד שני, אתה מפחד."

גוועלד. מפחד? מה פתאום מפחד?? עם ישראל לא מפחד משום דבר! עברנו את פרעה, עברנו את העמלק, נעבור גם את האינטרנט! לא? כנראה שלא. יש זוועות שבשבילן ההשגחה העליונה אינה מספיקה, וצריך השגחה של ספקית אינטרנט כשרה למהדרין. מצד שני, מה אני יודעת? בהחלט ייתכן שאורח החיים הדתי כרוך במיסוך חלק משדה הראייה, פשוט כדי שלא תהיה לאנשים אפשרות לראות דברים שעלולים להזיק לאמונתם. אבל אינטרנט סחלב כבר הבינה שעיוורון חלקי בהסכמה זה דבר רצוי עבור המגזר הדתי-לאומי, והיא משתדלת לספק את הצורך הזה. כי הם – כלומר, התוכנה, ה"בקרה האנושית" ו"צוות המומחים" – יודעים מה הכי טוב לציבור הזה. כמו שיש אנשים מבוגרים שרוצים לחסום לילדים שלהם אפשרות כניסה לאתרים מסוימים (ובצדק), יש גם אנשים מבוגרים שרוצים שאנשים מבוגרים אחרים יחסמו להם אפשרות כניסה לאתרים מסוימים, כי בכל מה שקשור להכרת העולם הגדול שנמצא שם בחוץ, הם לא רוצים לסמוך על שיקול הדעת שלהם-עצמם, ומעדיפים להיות ילדים.

מה שמביא אותי לפרדוקס הגדול ביותר בפרסום הזה. הכותרת זועקת: "בבית שלכם, רק אתם תקבעו לאן יגלשו!" באמת? רק אתם? ההיפך המוחלט מזה. אתם לא תקבעו לאן יגלשו, כי לא יהיה לכם מושג לאיפה אפשר בכלל לגלוש. בשביל שתהיה לכם זכות בחירה ואפשרות לממש אותה, אתם צריכים אפשרויות לבחירה – ואת זה, אלא אם תבחרו ברמה 6 המופקרת, פשוט לא יהיה לכם. אמנם זה בהסכמה, בהחלט, אבל עדיין, מבחינתי הכותרת היתה צריכה להיות: "בבית שלכם, רק אתם תשלמו למישהו בשביל שהוא יקבע בשבילכם לאן תגלשו כי אתם מפחדים מהעולם ולא מוכנים להיות מחוברים אליו בלי מישהו שיגיד לכם מה בסדר ומה לא!"
יחד עם זאת, אני מניחה שזה משפט ארוך מדי ולא היה מספיק מקום על גבי העלון בשביל להכניס אותו.

לסיכום, יש דברים שאני באמת חושבת שעדיף שלא ייכנסו אלי הביתה. כמו ג'וקים, למשל. או נציגי מכירות של שואבי אבק. אבל האינטרנט בהחלט נכנס אלי הביתה, כי האינטרנט הוא עולם שלם, ואני לא רוצה להשאיר את כל העולם בחוץ. כמו בכל עולם, יש גם בעולם הזה סכנות, וזו חובתי ואחריותי ללמוד עליהן ולהישמר מפניהן. אני סומכת על עצמי ועל היכולת שלי להבדיל בין דברים שהם טובים ונכונים בעיני, לדברים שהם פסולים ומגונים בעיני; אני לא רוצה שתוכנה, או "בקרה אנושית" (איזה ביטוי מעורר צמרמורת) כלשהי, יגידו לי "רק זה מותר. כל יתר האתרים זה פויה". יכול בהחלט להיות שהם פויה, אבל אני רוצה להיווכח בזה בעצמי.