ואן דר גראף אחותך

הנה ההזדמנות שלכם! כלומר, אני מודה ומתוודה מראש שהיה לי מאוד קשה לעשות את המעשה הנואל הזה, כי מדובר בשבירה בוטה של הפרוטוקול בימים האחרונים. אי אפשר לפתוח בימים טרופים אלה את הטלוויזיה, הרדיו, העיתון, האינטרנט, המקרר, הטוסטר או חבילה חדשה של תחתוניות ריחניות בלי לראות ו/או לשמוע איזו זוועה חדשה שנוגעת למבצע “עופרת יצוקה”. תחילה יש מבזקים, ואחריהם עדכונים, ואחריהם עדכונים לעדכונים, ושידורים חיים של עדכונים, ועדכוני מבזקים ומבזקי עדכונים ופירשוני פרשנים ובלה בלה בלה בלה בלה: אנחנו אשמים, אנחנו צודקים, אנחנו רוצחים, אנחנו הומניים, אנחנו ריאליים, החמאס רוצחים, החמאס מתים, אנחנו מתים, האירופים כועסים, האמריקאים מצקצקים. תוסיפו לכל זה את העובדה שיש לי אחות ומשפחתה ועוד דודה ומשפחתה בקו האש של הטילים (האלה שנופלים בדרום ועושים “בום” ולפעמים גם פוצעים והורגים אנשים, כן?), ותקבלו שרשרת של התקפי חרדה קטנים שהתלוו אלי בכל מעשיי בשבועיים האחרונים.

אולי עוד אכתוב את דעתי בעניין, אבל אני ממש מפחדת. לא, לא מהחמאס. גם לא מצה”ל. אני מפחדת מבלוגרים אחרים. הם יכולים להיות עם מפחיד ביותר - סובלניים כלפי כל העולם כולו, כולל אנשים שמצהירים בפירוש שהם רוצים שהם ממש, אבל ממש, ימותו ויפה שעה אחת קודם; אבל לא כלפי אנשים שלא מסכימים לדעתם. למרבה החלחלה, כשמאלנית גמורה, הצמחתי בימים האחרונים כמה נוצות של נץ, מה שאומר שאגרור עלי תגובות כעוסות של שמאלנים יותר מוצלחים ממני שיקראו לי רוצחת, ויזכירו לי שילדים מתים בעזה (אני יודעת) ושהתגובה שלנו היא לא פרופורציונלית (אני יודעת) ושאי אפשר להילחם בארגון גרילה (אני יודעת) ושאני פויה. אין לי פתרונות. גם להם אין. גם אני, כמו כולנו, מחזיקה חזק בינתיים, מקווה שייגמר מהר, ומתפללת - לאלוקים, לישו, לזאוס, לעשתורת, לכל מי שרק מוכן לשמוע - שלא ייפול שום דבר על הבית של אנשים שאני אוהבת. כולל קקי של ציפורים.

ולפני שתאשימו אותי בכתיבת פוסט בנושא המלחמה בעורמה - תוך מתן הבטחה ברורה שלא אעשה זאת (תחמנית חסרת בושה שכמותי!) - הנה אנו מגיעים לנושא הפוסט בפועל. אישחביב, שכבר סיפרתי לכם עליו, נתקל במצוקה קשה ממש עקב ימי הגשם שבאו עלינו לברכה, אבל גם לעצבים: כי נעליים אולי קונים מהר וגרביים לא חסר, אבל מטריות טובות, מסתבר שכמעט ואין בנמצא. ובכן, שטח איש חביב את מצוקותיו בפני, וציין כלאחר פה: “רגע, אנשים קוראים ומגיבים בבלוג שלך. אולי מישהו יודע ויוכל לעזור?” - “וואלה, רעיון”, השבתי לו, ומיד סחטתי ממנו הבטחה לפוסט אורח. אם כבר, אז כבר. מבלי לגבב מילים מיותרות, הנה לפניכם פוסטו של אישחביב: התוכלו, אנשים טובים, לעזור לאישחביב לעבור את החורף בשלום?

=============================================================================================

דרושה מטריית הגנה (לא גרעינית)
 
מדי שנה, בתחילת החורף, אני מוצא את עצמי עומד / הולך / רץ בגשם זלעפות, כשאני נרטב עד לשד עצמותיי ומקלל את עצמי על זה שאני בוחר לא להסתובב עם מטרייה עד שכבר נהיה מאוחר מדי. אבל לא בגלל זה אני מבלבל לכם את המוח.
הבעיה היא שגם כשאני כבר משכיל להסתובב עם מטריה צמודה, מדובר בדרך כלל במטריה לא איכותית, שלא מספקת לי את ההגנה הדרושה [הכניסו כאן בדיחה על תחבושות היגייניות].
כל שנה אני קונה מטריה חדשה, בסכום שלא עולה על 50 ש”ח, עובר איתה גשם או שניים, ואז כשמגיע גשם שחברה אליו גם רוח, המטריה מתקפלת / נשברת / מתמוטטת / מתעקמת. נמאס!
אני מעדיף להשקיע פעם אחת במטריה איכותית, כזאת שעמידה יותר ממטרייה של קוקטיילים, אפילו אם זה אומר שהיא תעלה 200 ש”ח.
ופה אני זקוק לעזרתכם / עצתכם. איפה אפשר לקנות בארצנו מטריות איכותיות? הכי חשוב שתהיה חזקה ועמידה. האסתטיקה חשובה, אבל פחות.
בכל חנות שביקרתי היו רק מטריות זולות ומעפנות, ולטוס ללונדון בשביל לרכוש מטריה זה קצת מוגזם.
 
תודה מראש על העצות / המלצות.

================================================================================================

זהו זה. עצות תתקבלנה בברכה, בשמי ובשם אישחביב. עכשיו אם תסלחו לי, אני הולכת להתפלל לחתול התקרה ולמפלצת הספגטי המעופפת.